מטופלים רבים החיים עם מחלת פרקינסון מדווחים כי במהלך טיסה הם חווים שיפור זמני בתסמינים המוטוריים , כגון רעד, נוקשות או איטיות בתנועה. למרות שהתופעה אינה מתועדת באופן רשמי במחקרים רחבי־היקף, קיימים מספר גורמים פיזיולוגיים והתנהגותיים היכולים להסביר מדוע טיסה עשויה להביא להקלה. תנאי לחץ אוויר ייחודיים תא הנוסעים במטוס מדמה גובה של כ־1,800–2,400 מטר. ברמה זו חלים שינויים עדינים בלחץ הדם ובזרימת החמצן, שעשויים להשפיע על פעילות מערכת העצבים. אצל חלק מהמטופלים, שינוי זה עשוי להובי

חולי פרקינסון מתמודדים עם פגיעה במנגנוני התנועה האוטומטיים, בעיקר עקב נזק לגרעיני הבסיס. אחת האסטרטגיות היעילות לשיפור התנועה היא שימוש בדפוסים ורמזים חיצוניים – חזותיים או שמיעתיים – המאפשרים למוח להפעיל מסלולים חלופיים ולשפר את השליטה המוטורית. עקיפת גרעיני הבסיס רמזים כמו פעימות מטרונום או קווים על הרצפה מסייעים לעקוף את המעגל הפגוע ולהפעיל מסלולים אחרים, כגון המעגל הצרבלו-תלמו-קורטיקלי והקורטקס הפרה-פרונטלי, המאפשרים תכנון ובקרה מודעת של תנועה. מעבר לשליטה מודעת בעוד שאצל

אנחנו רגילים לחשוב על פרקינסון כמחלה של תנועה רעד, איטיות, נוקשות. אבל מאחורי כל תנועה יש עולם רגשי שלם. ולפעמים, דווקא שם – בנפש – מתחיל השינוי. רבים מהמטופלים מתארים זאת כך: "כשאני רגוע – הגוף שלי רגוע. כשאני לחוץ , הכל מתפרק." זה לא דמיון. המצב הנפשי משפיע ישירות על רמות הדופמין , אותו חומר במוח שאחראי על תנועה, מצב רוח ומוטיבציה. כשאנחנו במתח, בחרדה או בדכדוך ,רמות הדופמין יורדות עוד יותר, והתוצאה היא החמרה של התסמינים: הרעד מתגבר, הצעדים נעשים כבדים, והעייפות משתל

פעילות גופנית סדירה נחשבת לאחת הדרכים היעילות ביותר לשמירה על איכות החיים בקרב אנשים המתמודדים עם מחלת פרקינסון. מחקרים עדכניים מצביעים...